בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1361/08
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
העותרת:
פילנדנדרום 12 בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון
2. טהה אלח'אווג'ה
3. ג'מיל חוסיין עמירה
4. מוסא חבאזי
5. עמי ארז
6. הוועד המקומי חשמונאים
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה: ו' בתמוז התשס"ח (09.07.2008)
בשם העותרת: עו"ד יחיאל שמיר; עו"ד יפתח הלינג
בשם המשיב 1: עו"ד יובל רויטמן
פסק-דין
הנשיאה ד' ביניש:
העתירה שלפנינו מופנית כנגד צו תפיסת מקרקעין מס' 42/07/ת', אשר הוצא על ידי המפקד הצבאי בחודש דצמבר 2007 לצורך הקמת גדר הביטחון על אדמות העותרת ותושבי הכפר נעלין, מזרחית לקו הירוק, מצפון-מערב ליישוב חשמונאים שבגוש מודיעין, באזור יהודה ושומרון.
רקע
1. הגדר במקטע נשוא העתירה היא חלק מגדר הביטחון שמקימה ישראל מסביב לאזור יהודה והשומרון, במטרה למנוע חדירת מחבלים לשטחה ולהגנה על אזרחי המדינה מפני טרור שמקורו ביהודה ושומרון. הגדר במקטע הנדון מפרידה בין היישובים חשמונאים ומודיעין עלית, הנמנים על יישובי גוש מודיעין, לבין הכפר הפלסטיני נעלין. הישובים מודיעין עלית וחשמונאים מצויים מזרחית לקו תחום איו"ש, מצפון לכביש 443. שני הישובים הוקמו על קרקעות פרטיות, שנרכשו מתושבים פלסטינים במהלך השנים. הישוב חשמונאים שוכן על רכס ממערב לכביש 466. צפונית לחשמונאים, על רכס המתרומם מול חשמונאים במרחק של כקילומטר, שוכן הכפר הפלסטיני נעלין, בו חיים כ-5,000 תושבים.
2. תוואי הגדר באדמות נעלין הותווה לראשונה בסוף שנת 2003. מאז שינה המשיב 1 (להלן: המשיב) את התוואי ארבע פעמים, כאשר השינוי האחרון בוצע לאחר ובעקבות מתן פסק הדין בבג"ץ 2577/04 חוואג'ה נ' ראש הממשלה (טרם פורסם, 19.7.2007, להלן: פרשת נעלין), אשר נדון בו בהרחבה בהמשך. בין שנת 2003 לחודש מרץ 2005 שונה התוואי שלוש פעמים. תחילה, נקבע תוואי צפוני, שעבר סמוך לבתי היישוב נעלין (צו תפיסה מס' 114/03/ת' מיום 31.12.2003, להלן: החלופה הצפונית). בעקבות פסק הדין בבג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807 (להלן: פרשת בית סוריק), שהביא לבחינה מחודשת של התוואי, נקבע תוואי חדש, דרומי יותר, שהרחיק את הגדר מנעלין וקרבה ליישוב חשמונאים (להלן: החלופה הדרומית). בהמשך, ובעקבות מגעים ופניות מצד ועד היישוב חשמונאים ומצד העותרת, נעשתה בחינה מחודשת של תוואי הגדר באזור נעלין, ובסיומה הוצא צו תפיסה 59/04/ת', אשר התווה תוואי שלישי – העובר בין התוואי הצפוני לדרומי (להלן: חלופת הביניים). יצוין, כי בשלב זה הופרדה בחינת תוואי הגדר באזור נעלין לשני חלקים – האחד, מתייחס למקטע המזרחי של הגדר באזור זה, והשני, מתייחס למקטע המערבי של התוואי. תוואי חלופת הביניים, על שני חלקיו, הוא שעמד לביקורת בית המשפט העליון בפרשת נעלין.
3. להשלמת התמונה יצוין, כי בסמוך לתוואי חלופת הביניים מצויים שטחים לגביהם קיימות תוכניות מתאר להרחבת מודיעין עלית. המדובר בתוכניות בשלבי תכנון שונים, אשר טרם זכו לאישור, ואשר מבוססות על תוכנית אב למרחב מודיעין עלית משנת 1998. התכנית המרכזית הרלוונטית לענייננו היא תכנית מס' 208/3 לבניית שכונת מגורים בשם "גני מודיעין עלית" על גבי אוכף שנמצא מדרום-מערב לנעלין, בסמוך לכפר אל-מדיה (להלן: האוכף). לטענת העותרת, כפי שהובאה לראשונה בפרשת נעלין, חטיבת הקרקע עליה תוכננה להיבנות שכונת המגורים, אשר הינה חלק מחלקה 5 בגוש 5 בתחום המועצה המקומית מודיעין עלית, נרכשה על ידה כיזם פרטי בשנת 1999 מכונסי נכסים של חברה ישראלית שנכנסה להליכי פירוק. חטיבת הקרקע מצויה בתחום תכנית האב למרחב מודיעין עלית ובמסגרתה היא מיועדת לבינוי עירוני. על בסיס תוכנית האב הכינה העותרת בשנת 1999 תכנית מפורטת מס' 208/3 לשכונה של 250 יחידות דיור. התכנית אושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מודיעין עלית בשנת 2000, ובשנת 2001 הומלצה על ידי משרד הביטחון להפקדה. בפברואר 2004 היא הובאה לדיון והפקדה בוועדה העליונה. בוועדה הוחלט כי מאחר ובתחום התכנית צפוי לעבור תוואי גדר הביטחון, לא יתאפשר דיון בתכנית וכי עד לקבלת הצו הסופי בדבר תוואי הגדר לא ניתן יהיה להפקידה. יצוין, כי לפי החלופה הצפונית ולפי חלופת הביניים לתוואי הגדר, הגדר תקיף מצפון את האוכף בו מתוכננת הקמתה של שכונת "גני מודיעין עלית", כך שהקרקע תימצא מעברה "הישראלי" של הגדר. לעומת זאת, לפי החלופה הדרומית, האוכף כולו יוותר מעברה המזרחי - "האיו"שי" - של גדר הביטחון.
4. כאמור, בחודש מרץ 2005 קבע המשיב באופן סופי את תוואי גדר הביטחון באזור נעלין, המבוסס על חלופת הביניים, המותירה את האוכף ואת חטיבת הקרקע עליה מתוכננת להיבנות שכונת "גני מועידין עלית" מצדה "הישראלי" של הגדר. כנגד תוואי זה עתרו ראש מועצת הכפר נעלין, סגנו, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואחרים לבית משפט זה. העותרת צורפה כמשיבה לעתירה. בפסק-הדין (מיום 19.7.07) הורה בית המשפט על ביטול צו תפיסה מס' 59/04/ת' (חלופת הביניים). בית המשפט בחן בפסק-דינו את שלוש החלופות לתוואי הגדר באזור זה, ופסק כי חלופת הביניים שנבחרה אינה מידתית, נוכח קיומה של חלופה מידתית יותר המבטיחה את הביטחון – היא החלופה הדרומית - אשר פגיעתה בזכויות התושבים הפלסטינים ובמרקם חייהם קטנה יותר. במסגרת פסק-דינו התייחס בית המשפט לטענותיה של העותרת (המשיבה 5 בפרשת נעלין), וקבע כי "אין בטענותיה כדי לשנות מן המסקנה כי חלופת הביניים אינה מידתית". בפרשת נעלין הוצא, אפוא, צו מוחלט לביטולו של צו תפיסה 59/04/ת', ובית המשפט הורה למפקד הצבאי לערוך בחינה מחודשת של תוואי גדר הביטחון במקטע שבין חשמונאים לנעלין.
5. לאחר מתן פסק-הדין בפרשת נעלין נערכה על-ידי מערכת הביטחון עבודת מטה לתכנון מחודש של תוואי גדר הביטחון במקטע הרלוונטי. במהלך עבודת המטה נערכו פגישות עם נציגי העותרת, וניתנה להם האפשרות להציע חלופות להקמת גדר הביטחון באזור זה. לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהם גם השיקולים הנוגעים לפגיעה בעותרת, ונוכח פסילתה של חלופת הביניים על-ידי בית המשפט בפרשת נעלין, הגיע המפקד הצבאי למסקנה כי החלופה הדרומית אשר הוצגה לבית המשפט בפרשת נעלין הינה האפשרות המעשית היחידה לתוואי הגדר באזור זה. בהתאם לכך הוצא ביום 11.12.07 צו התפיסה נשוא עתירה זו (להלן: התוואי החדש). ביום 11.2.08 הגישה העותרת את העתירה שלפנינו כנגד תוואי הגדר החדש באזור נעלין.
טענות הצדדים
6. למעשה, בעתירה שלפנינו חוזרת העותרת על הטענות אותן הציגה בפני בית המשפט בפרשת נעלין. כך, טוענת היא כי מבחינה ביטחונית קיימות חלופות טובות יותר, שיספקו ביטחון מירבי לתושבי מדינת ישראל, ובהן החלופה המוצעת על-ידה, ואשר מבוססת על המקטע המערבי של חלופת הביניים. לעניין זה הציגה העותרת חוות דעת של האלוף (במיל') גיורא איילנד, לפיה החלופה המוצעת על-ידי העותרת משפרת את המענה הביטחוני שמספקת הגדר, בהרחיקה את הגדר מבתי היישוב חשמונאים ובהכלילה בצד הישראלי של הגדר גבעה שולטת. כן נטען כי התוואי המוצע על-ידי העותרת מיטיב עם התושבים הפלסטינים, ופוגע בזכויותיהם במידה פחותה לעומת הפגיעה הנגרמת כתוצאה מהתוואי שנבחר על-ידי המפקד הצבאי. עוד נטען, כי זכות הקניין של ישראלים המחזיקים קרקעות באזור גדר הביטחון הינה שיקול רלוונטי בעיצוב תוואי הגדר, ועל כן היה על המפקד הצבאי ליתן משקל רב יותר לפגיעה בעותרת ולכך שהתוואי החדש מחלק את חטיבת הקרקע שבבעלותה באופן שאינו מאפשר לעשות שימוש בחטיבת קרקע זו. לבסוף, טוענת העותרת כי נפגעה זכות הטיעון שלה שעה שטענותיה נדחו על-ידי המפקד הצבאי מבלי שניתן לה להשלים את טיעונה בפניו, ומבלי שהתאפשר לה להציג מסמכים המעידים על ניסיונותיה לחכירת האדמות הפלסטיניות הפרטיות שבין החלופה הדרומית לחלופת הביניים, הנותרות בתחום הגדר על-פי חלופת הביניים.
7. מנגד, טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה. לטענתו, בהחלטתו שקל המפקד הצבאי הן את שיקולי הביטחון, הן את השיקולים הנוגעים לפגיעה באדמות פרטיות פלסטיניות והן את השיקולים הנוגעים לפגיעה בעותרת. על-פי הנטען, בעתירתה מבקשת, למעשה, העותרת לעקוף את פסק-הדין שניתן בפרשת נעלין, ולהשיב על כנה את הבחירה בחלופת הביניים, אשר נפסלה בפרשת נעלין על-ידי בית המשפט. לטענת המשיב, במהלך עבודת המטה שנעשתה לקביעת התוואי החדש נערכו פגישות עם נציגי העותרת, וניתנה להם האפשרות להציע חלופות להקמת גדר הביטחון באזור זה. אף על פי כן, לא ניתן היה ליתן משקל משמעותי לטענות העותרת בדבר ניסיונותיה לחכירת האדמות הפלסטיניות הפרטיות שתיוותרנה בתחום הגדר על-פי חלופת הביניים, היות והעותרת לא הציגה מסמכים מתאימים. לבסוף, ציין המשיב כי עבודת המטה אשר נעשתה לקביעתו של התוואי החדש באזור נעלין, בה נבחנו כלל השיקולים הרלוונטיים לתכנון תוואי הגדר באזור, הובילה למסקנה לפיה קיימות מבחינה הנדסית שתי חלופות מעשיות בלבד – חלופת הביניים, אשר נפסלה בפרשת נעלין על-ידי בית המשפט, והחלופה הדרומית, אשר נותרה כחלופה האפשרית היחידה. בנסיבות אלה, טוען המשיב כי יש להורות על דחייתה של העתירה.
דיון
8. כאמור, תוואי גדר הביטחון במקטע נשוא העתירה נבחן על-ידי בית משפט זה בפרשת נעלין. בפרשה זו נבחנו מכלול השיקולים הרלוונטיים לקביעת תוואי הגדר באזור זה, ובהם אף הפגיעה בעותרת, אשר הייתה כאמור צד להליך בפרשת נעלין ושטחה את טענותיה בפני בית המשפט. לאחר בחינת מכלול השיקולים ואופן האיזון ביניהם הגיע בית המשפט בפרשת נעלין למסקנה כי:
"האיזון שערכו המשיבים בין שיקולי הביטחון והזכויות המתנגשות של תושבי נעלין וחשמונאים אינו יכול לעמוד. תוספת הביטחון במעבר לחלופת הביניים אינה מידתית ביחס לתוספת הנזק הנגרמת לתושבים הפלסטינים. היתרון הביטחוני המתקבל מהתוואי שנקבע על ידי המפקד הצבאי בהשוואה לתוואי אפשרי אחר אינו עומד ביחס סביר למידת הפגיעה בתושבים המקומיים שתוואי זה גורם. בנסיבות העניין לא שוכנענו כי צרכי הביטחון מובטחים במידה משמעותית ורבה יותר לפי חלופת הביניים בהשוואה לחלופה הדרומית בה בחר המפקד הצבאי עצמו בשלב קודם, או תוואי המועצה לשלום וביטחון. אין מנוס איפוא מבחינה מחודשת של תוואי הגדר בין חשמונאים לנעלין."
בהתאם להכרעה זו הוצא צו התפיסה החדש נשוא העתירה שלפנינו. דומה, כי העותרת אינה משלימה עם ההכרעה בפרשת נעלין. ואולם, הדבר אינו יכול להביא לדיון מחודש בשאלות שכבר נדונו והוכרעו בפסק-דין סופי. לעותרת היה יומה בבית המשפט. ניתנה לה הזדמנות לטעון את מלוא טענותיה, והן נבחנו על-ידי בית המשפט באופן מעמיק, ונדחו בפסק-דין מנומק. מאז מתן פסק-הדין לא התווספו נתונים עובדתיים חדשים שלא היו בפני בית המשפט בפרשת נעלין, ולא חל שינוי אשר עשוי היה להשפיע על האיזון בין השיקולים הרלוונטיים. בעתירתה מעלה העותרת שלושה טיעונים עיקריים: טיעון ביטחוני, לפיו התוואי החדש המבוסס על החלופה הדרומית, נחות מבחינה ביטחונית ביחס לחלופה המוצעת על-ידי העותרת, המבוססת על המקטע המערבי של חלופת הביניים; טיעון כלכלי-קנייני, לפיו התוואי החדש פוגע יתר על המידה בזכויותיה של העותרת; וטיעון ביחס לזכויות התושבים הפלסטינים, לפיו התוואי החדש פוגע בתושבים הפלסטינים יותר מהתוואי המוצע על-ידי העותרת. שלושת הטיעונים הללו נטענו, נבחנו והוכרעו בפרשת נעלין, ועל כן אין כל הצדקה לפתוח מחדש את הדיון בשאלות אלה, ולמעשה די בכך לשם דחייתה של העתירה.
9. למעלה מן הדרוש, נוסיף מספר מילים ביחס לטיעונים לגופם. באשר לטיעון הביטחוני, נציין כי בפרשת נעלין הציגה, אמנם, המדינה את העמדה לפיה החלופה הדרומית מעניקה פחות ביטחון מחלופת הביניים, ולמעשה לא הייתה מחלוקת על כך כי חלופת הביניים יוצרת מרחב ביטחוני רחב יותר בין הגדר לבין חשמונאים בהשוואה לחלופה הדרומית. אף על פי כן, דחה בית המשפט את הטיעון כי שיקולי ביטחון מחייבים את הקמת הגדר בתוואי של חלופת הביניים דווקא. זאת, נוכח העובדה כי במשך חודשים ארוכים, בטרם אומצה חלופת הביניים, תכנן המשיב להקים את הגדר לפי החלופה הדרומית, וסבר כי יוכל לממש את אחריותו לביטחון התושבים גם אם הגדר תיבנה בהתאם לחלופה הדרומית, המרוחקת מבתי היישוב חשמונאים מרחק של כ- 300-350 מטרים (לעומת מרחק של 500-600 מטרים על-פי חלופת הביניים). הסיבות שבגינן שינה המשיב את עמדתו מאוחר יותר ובחר בחלופת הביניים תחת החלופה הדרומית לא הובררו. בהתאם לכך, קבע בית המשפט בפרשת נעלין כי ביסוד בחינת המידתיות עומדת עמדת המפקד הצבאי כי גם אם חלופת הביניים עדיפה במידה מסוימת מבחינה ביטחונית על-פני החלופה הדרומית, אין לשלול את החלופה הדרומית כחלופה אפשרית, המספקת את התכלית הביטחונית.
באשר לחוות הדעת הביטחונית אותה צרפה העותרת לטיעוניה בעתירה שלפנינו, גם בכך אין חידוש של ממש. גם בפרשת נעלין הוצגה חוות-דעת של מומחה צבאי (דר' יום-טוב סמיה), אשר הוגשה מטעם ועד היישוב חשמונאים. חוות-הדעת החדשה שהציגה העותרת מטעמה היא, של האלוף (במיל') גיורא איילנד, אשר אין אנו מטילים ספק במומחיותו הצבאית, אינה יכולה להצדיק דיון מחודש בהיבט הביטחוני. יתרה מכך, הלכה היא כי האחריות והסמכות לאזן בין השיקולים השונים ובין זכויות האדם של "התושבים המוגנים" ושל הישראלים באזור, הן בידי המפקד הצבאי. עליו מוטלת האחריות לביטחון האזור, ובית המשפט נותן משקל מיוחד למומחיותו הצבאית, בהתחשב באותה אחריות. כאשר קיימת מחלוקת מקצועית בינו לבין מומחים אחרים, ניתן משקל לעמדתו ועל המבקש העדפת עמדתו של מומחה אחר מוטל נטל כבד ביותר. העותרת לא עמדה בנטל זה. נוכח עמדת המפקד הצבאי כי התוואי החדש, התואם את החלופה הדרומית, עונה על הצרכים הביטחוניים באזור ומספק את מידת הביטחון הנדרשת לתושבי חשמונאים, אין מקום להתערבות נוספת של בית משפט זה בשיקוליו של המפקד הצבאי ביחס לתוואי הגדר באזור.
10. באשר לטענותיה של העותרת בדבר הפגיעה בה ובקניינה כתוצאה מיישומו של התוואי החדש - גם בטענות אלה אין חידוש. מצב זה נדון והובא בחשבון בטרם נפלה ההכרעה בפרשת נעלין. פסקנו שם כי תכנון תוואי גדר הביטחון אינו צריך להתבסס על הרצון לכלול בצידה ה"ישראלי" של הגדר שטחים להרחבת יישובים, בפרט כאשר מדובר בתוכניות מתאר שכלל אינן תקפות, וכי יש ליתן לשיקול בדבר מימוש עתידי של תוכניות בניה שטרם קיבלו תוקף משקל מוגבל. כן נקבע כי בהיבט התכנוני אין בהקמת הגדר משום פגיעה מיידית וישירה בעותרת, בהתחשב בטבעה הזמני של הגדר. גם ההיבט הקנייני בעניינה של העותרת נדון והוכרע בפרשת נעלין, שם נקבע בהקשר זה כי כשם שצורכי הביטחון עשויים לחייב פגיעה באדמותיהם של התושבים המקומיים וביכולת השימוש בהן, כך הם עשויים לחייב פגיעה גם באדמותיהם של ישראלים וביכולת השימוש בהן, וכי כללי המידתיות בתכנון תוואי הגדר עשויים להביא גם לכך שתושבים ישראלים ונכסים ישראלים נותרים מצידה "הפלסטיני" של הגדר. בהקשר זה הדגיש בית המשפט כי:
"משיבה 5 חוששת בעיקרו של דבר מן הפגיעה הכלכלית שתיגרם לה אם תיבנה הגדר לפי החלופה הדרומית. אכן, יש להניח כי הקמת הגדר באופן שיותיר את האוכף בצד ה"איוש"י" יפגע באינטרסים הכלכליים של משיבה 5. אולם בכך לא די. לשיקולים כספיים אלה משקל מוגבל במכלול השיקולים שעל המפקד הצבאי לשקול ולאזן בנסיבות העניין".
הגדר אינה משנה את מערך הזכויות הקנייניות, ולכן הפגיעה בעותרת מוגבלת לפגיעה בציפיותיה הכלכליות באשר לאישור עתידי של תוכנית הבנייה ומימושה בעתיד, ועניין זה רלוונטי להערכת הפגיעה הקניינית, אך אינו רלוונטי לתוואי הביטחון. בעתירה שלפנינו אין העותרת מציגה כל שינוי ממצב העניינים כפי שנדון והוכרע בפרשת נעלין, ועל כן דין טענותיה בהיבט זה להידחות.
11. באשר לטענת העותרת כי התוואי המוצע על-ידה מיטיב עם התושבים הפלסטינים – מוטב היה לולא נטענה. העותרת אינה מייצגת את תושבי נעלין, ובפרשת נעלין היו כאמור העותרת ותושבי נעלין משני צדי המתרס, בייצגם עמדות מנוגדות. בהתאם להחלטת בית המשפט, צורפו תושבי נעלין כמשיבים לעתירתה של העותרת, אולם לא התייצבו לדיון ולא הודיעו על עמדתם לבית המשפט. אף על פי שיכולים היו לעשות כן, לא הצטרפו תושבי נעלין לטיעוניה של המשיבה. למותר לציין כי לא הגישו עתירה עצמאית נגד תוואי הגדר החדש. בנסיבות אלה, אין העותרת יכולה להישמע בטענה כי מייצגת היא את טובת התושבים הפלסטינים ואת עמדתם.
12. בשולי הדברים, נתייחס בקצרה גם לטענת העותרת כי נפגעה זכות הטיעון שלה. בהקשר זה יש לציין כי את מאבקה על תוואי גדר הביטחון באזור נעלין מנהלת העותרת מאז שנת 2004. במהלך תקופה זו שבה העותרת והעלתה את טיעוניה פעם אחר פעם בפני המפקד הצבאי, ואף בפני בית המשפט. במקביל לפעילות זו, ניסתה העותרת לרכוש את החלקות שבקרבת תכנית 208/3, השייכות לתושבי נעלין, על-מנת לאפשר חזרה לתוואי המקיף את האוכף מצפון, באופן אשר יאפשר לעותרת לממש באוכף את תכנית 208/3. המשיב אף עיכב את הליכי תפיסת המקרקעין באזור זה על-מנת לאפשר לעותרת להגיע להסכמה עם בעלי הקרקע הפלסטינים, אשר עתידים היו להיפגע מהותרת האוכף והאדמות הסמוכות לו בצד "הישראלי" של הגדר. ואולם, חרף ניסיונותיה של העותרת להציע לתושבים הפלסטינים פיצוי בגין הפגיעה בקרקעות תמורת הסכמתם לתיקון התוואי, לא הושגה כל הסכמה בעניין. אין לנו, כמובן, מידע בעניין זה, אך ככל הנראה נוכח רגישותו של האזור הנדון הרווי במתח, אין גם סיכוי להגיע להסכמה בין העותרת לתושבים הפלסטינים. על רקע זה, קשה לקבל את טענת העותרת לפנינו כיום, כי נפגעה זכות הטיעון שלה כיוון שלא התאפשר לה להציג מסמכים המעידים על ניסיונותיה לחכירת האדמות הפלסטיניות הפרטיות האמורות להיוותר בתחום הגדר על-פי חלופת הביניים. מזה שנים שהעותרת טוענת כי בכוונתה לרכוש את האדמות האמורות, ואולם עד כה לא עלה הדבר בידה. הדבר נכון היה כבר בעת הדיון בפרשת נעלין, והוא נכון ביתר שאת אף כיום.
13. מהאמור עד כה עולה, אפוא, כי כל טענותיה של העותרת הוכרעו זה מכבר בפרשת נעלין, וכי תכנון תוואי הגדר החדש באזור נעלין נעשה על-ידי המפקד הצבאי בהתאם למכלול השיקולים הרלוונטיים ובהתאם לפסק-הדין בפרשת נעלין. טענותיה של העותרת והפגיעה בה נלקחו בחשבון בעת קביעתו של התוואי החדש, שהינו מידתי וסביר בנסיבות העניין, ואשר אין כל עילה להתערב בו.
אשר על כן, העתירה נדחית.
ניתן היום, ט' באב התשס"ח (10.08.2008).
http://www.court.gov.il
